המקצוע העתיק ביותר בעולם, זנות, הוא פרקטיקה מורכבת ומגוונת המעוצבת בצורות שונות ברחבי העולם שבה מבוגרים מחליפים כסף תמורת מין. מעמדה בחברה שנוי במחלוקת, שכן חוקיותה מגוונת באופן צבעוני בין תחומי שיפוט – החל מחוקי לחלוטין ומוסדר ועד אסור לחלוטין. המחקר על זנות ומעמדה המשפטי מוגבל בשל אופייה המחתרתי, אך דבר אחד בטוח: היא נותרה שירות פופולרי שעומד ליצור עבודה, להעצים חלק, כמו גם להגביר בעיות בריאות הציבור, אי שוויון בהכנסות ואלימות מגדרית.
היבט של זנות שלעתים קרובות אינו נחקר מספיק הוא דינמיקת הכוח הבסיסית שלה. ברוב עסקאות הזנות, נשים, שגופן מוחלף במין, הן בדרך כלל האנשים הפגיעים ביותר, המקופחים ביותר, מעוני, חובות, התעללות ובתים הרוסים. ללקוחות פוטנציאליים – רובם גברים – יש באופן שגרתי כוח כלכלי וחברתי רב יותר מאשר לעובדי מין, מה שמאפשר להם לתמרן את תנאי העבודה ואת שכר העובדים. יתר על כן, האופי העסקי של עבודת המין יוצר היררכיה של דומיננטיות סביב מתן השירות לפיה בקשות הלקוחות כפופות לרצונו של המוכר.
מעבר לקנייה ומכירה של שירותים, הזנות מדגישה את הדינמיקה המיוחדת בין מגדר, מעמד סוציו-אקונומי, גיל וגזע. פרקטיקה זו נתפסת לעתים קרובות כצורה קיצונית של אי שוויון מגדרי, שכן נשים נוטות באופן לא פרופורציונלי לעסוק בה יותר מגברים. לעתים גזע ומעמד סוציו-אקונומי משחקים תפקיד גם כן, שכן יש כמה ראיות לכך שעוני והגירה תורמים להשתתפות בזנות. בינתיים, יש מגוון של הגנה על בריאותן ובטיחותן של הזנות. אלה שעובדים בבתי בושת חווים בדרך כלל ביטחון וגישה טובים יותר לטיפול רפואי מאשר אלה שעובדים מהבית או ברחוב.
בשל אופייה של תעשיית המין, קיימת מחלוקת רבה האם יש לראות בה פעילות חוקית. חסידי לגליזציה טוענים כי דה-קרימינליזציה של זנות מפחיתה את הפשיעה, משפרת את בריאות ובטיחות העובדים, ומייצרת הכנסות ממסים. מתנגדי הלגליזציה טוענים כי היא מחריפה כל דבר, החל מעוני ועד סחר בבני אדם. בעוד שמדינות מסוימות בחרו בבלתי חוקיות מוחלטת, אחרות אימצו תקנות, ובכך הבחינו בין עבודת מין ממוסחרת שיכולה להיות זנות חוקית ובלתי חוקית לבין פרקטיקות מגונות כמו ילדים.
החקיקה סביב זנות היא מורכבת, אפילו בתחומי שיפוט משפטיים, ומשתנה מאוד ממדינה למדינה בארה"ב. בחינה מדוקדקת יותר – למשל, המדיניות השונה הנהוגה בניו סאות' ויילס, צפון אירלנד, קווינסלנד וויקטוריה – מגלה עדינות רבה עוד יותר. במדינות רבות, במיוחד בדרום הגלובלי, הזנות נותרה פעילות שנויה במחלוקת ובלתי חוקית. ככאלה, העוסקים בפעילויות אלה חשופים לא רק למעצר ולהעמדה לדין, אלא לעיתים, כמו במקרה של לבנון, לסטיגמה חברתית ניכרת.
השיח הציבורי על זנות היה מרכזי בפאניקה מוסרית בתרבויות המיינסטרים במשך מאות שנים. עד לאחרונה, זה נתפס לעתים קרובות בהקשר מוסרי או דתי, כמשהו שיש להתבייש בו ועונש נקבע באופן נרחב עבור אלה המעורבים במה שהיה קשור בעיקר באופן מהותי לחטא ורשעות. יתר על כן, היא הוצגה באופן היסטורי באור מיני, ולעתים קרובות צמצמה את עובדי המין לנושאים של אלימות, ניצול ובושה.
עם זאת, בשנים האחרונות מתפתח שיח שונה סביב הזנות, המשלב מסגור חיובי הרבה יותר של המעשה ומתייחס בכבוד לעוסקים בתעשיית המין. שינוי זה מונע על-ידי עלייה בפעילות למען זכויות האדם ובהעלאת מודעות, המדגישה את חוויותיהם של המעורבים ואת פגיעותם לאלימות. כמו כן, גוברת המודעות לפמיניזציה של עוני וסיכון לניצול מאחורי הזנות, כאשר כמה ארגוני חברה אזרחית תומכים באי-הפללה של עבודת מין מסחרית על מנת לשפר את תנאי העבודה של המעורבים בתעשייה.
בהשפעת שני צדי המתרס, חלק מהמדינות נמצאות בשלבים שונים של חשיבה מחודשת על מדיניות וחקיקה בנושא הזנות. מדיניותה של תאילנד, למשל, נוטה לכיוון של אי-הפללה, המאפשרת בתי בושת וניסיונות אחרים להסדיר את הזנות ולהגן על זכויותיהם ההדדיות של המבטיחים ומחפשים שירותי מין. בעוד הדעות משתנות ממקום למקום, המגמה הנוכחית מאותתת כי גם המדינות השמרניות ביותר מתחילות לקבל את הניואנסים של הנושא.
לסיכום, בעוד שנוף הזנות ממשיך להשתנות, ללא קשר למוסר או לחוקיות, העוסקים בו עושים זאת בדרך כלל כאמצעי הישרדות. ככזו, יש צורך אמיתי שממשלות יכירו בזנות כנושא עבודה ויספקו הגנות רווחה מתאימות. במילים פשוטות, יש להתייחס לעובדי מין באותו כבוד והערכה כמו כל עובד אחר.
